ספר מצוות קטן, רמזים רנ״ט

מהדורה: עמודי הגולה, קאפוסט תק"פ

« ספר מצוות קטן Introduction ספר מצוות קטן א׳ »

259 ספר מצוות קטן פתח ↗

רמב"ם הלכות מלוה ולוה פ"ד ופ"ה סמ"ג לאוין סימן קצא קצב קצג טור י"ד סימן קנט וקס שלא להלוות ברבית כדכתיב ויקרא כ״ה:ל״ו אל תקח מאתו נשך ותרבית ודוקא לישראל אבל לגר תושב מותר: ואפילו הקדמת שלום אסור שנאמר כל דבר. וכשתדקדק בדברים תמצא שהמלוה ברבית עובר בשש לאוין לא תהיה לו כנוש' את כספך לא תתן לו בנשך. ובמרבית לא תתן אכלך אל תקח מאתו נשך ותרבית לא תשימון עליו נשך: ולפני עור לא תתן מכשול. והלוה עובר בשלשה לאוין ועשה לא תשיך לאחיך. ולאחיך לא תשיך: ולפני עור לא תתן מכשול. ועשה דלנכרי תשיך והערב והעדים עוברים על לפני עור לא תתן מכשול. אע"פי שהמלוה והלווה עוברים על כל אלו אין לוקין עליהם לפי שניתן להשבון והוי לאו הניתק לעשה דוחי אחיך עמך אהדר ליה כי היכי דליחי בהדך: שכל המלוה ברבית אם רבית קצוצה היא שאסורה מן התור' יוצאה בדיינים כרבי אליעזר שפסק שם הלכה כמותו: ומוציאין אותו מן המלוה ומחזירין ללוה. ואם מת המלוה אין מוציאין מן היורשים שנאמ' אל תקח מאתו נשך ותרבית וחי אחיך עמך. לדידיה אזהר רחמנא לבריה לא אזהר רחמנא. הניח להם אביהם פרה או טלית וכל דב' המסויים שלקח ברבית חייבים להחזיר מפני כבוד אביהם אם עשה תשובה ולא הספיק להחזיר עד שמת. אסור לאדם להלוות לבניו ולבני ביתו ברבית. אע"פ שאינו מקפיד ומתנה הוא דיהיב להו הרי זה אסו' שמא ירגילו בדב' זה אבל תלמיד חכם שהלוה זה לזה ונתן זה לזה יותר על מה שלוה ממנו מותר ואומר ר"י שאינו מותר אלא בדבר מועט. שידוע שבלא זה היה נותן לו אבל לא בדב' מרובה. תני' בתוספת' מעות של ישראל המופקדות ביד עכו"ם מותר להלוותן ברבית. מעות של עכו"ם המופקדו' ביד ישראל אסור: זה הכלל כל שהוא באחריות ישראל אסור. באחריות עכו"ם מותר. ולפי זה ישראל הצריך ללות מעות מישראל חבירו ע"י עכו"ם לא ילוה אלא א"כ יקנה המשכון לעכו"ם בפירוש והמלוה יש לו לסבור שהלוה עושה מעשיו בהיתר ואם הלווה יאמר אחרי כן לא עשיתי כדת אין להאמינו. אך ירא שמים יש לו להתרחק מן הדבר עד שידע שהלוה עשה כדת אבל כשפקיד או שוטר או מושל לקח משכון מישראל אז ודאי אינו מקנהו לו ואסור ליקח ממנו רבית וכשאדם הולך לגור חוץ לעירו ואומר לישראל חבירו לפדות משכנותיו אסור לתת לו יותר על הקרן אם לא יאמר בפירוש בכך וכך אני קונה המשכנות ממך ואם נותן לו הקרן לבד אסור למלוה ליקח הרבית מכאן ולהבא אם לא בתורת מקח כאשר אמרנו: וחובות של אשראי צריך שיאמר לחבירו אתה תפטור העכו"ם בכך וכך מכל וכל: ואני קונה ממך בכך וכך כל מה שאוכל להוציא מהעכו"ם. ומותר. לישראל ליתן משכונות לחבירו ישראל ללוות לו מן העכו"ם: אבל אינו נעשה לו ערב ללוות מן העכו"ם אלא א"כ קבל עליו העכו"ם שלא יתבע מן הערב תחלה: ומותר לישראל ליקח משכונות של עכו"ם ולומר לחבירו הלוה מעות על משכונות אלו שהם של עכו"ם ואם אמר אחרי כן של ישראל הם אינו נאמן ומותר לישראל לומר לחבירו טול דינר ואמור לפלוני שילוה לי מעות וכן מותר לומר לחבירו טול דינר והלוה לפלוני שלא אסרה תורה אלא רבית הבאה מלוה למלוה ודוקא בזה הענין כשהלוה מתחסר ואין המלוה מתרבה או כשהמלוה מתרבה ואין הלוה מתחסר. אבל אם הלוה מתחסר והמלוה מתרבה אפילו ע"י אחר אסור כדמוכח בתוס' גבי ההיא דארוח לה זימנא ואין מושיבין חנווני למחצית שכר אא"כ נותן לו שכרו שום דבר של קציצה: ולא סגי בטיבל עמו בציר: ומעות של יתומים מותר להלוות קרוב לשכר ורחוק להפסד ורבית מוקדמת ורבית מאוחרת אסור ודוקא כשמפרש לו בפירוש בשביל שתלוני או בשביל מעותיך שהיו בטלו' אצלי אבל בסת' מות' ומות' אדם להשכיר מעותיו לשלחני להתנאו' בהן פירוש שיראה כעשיר ובלבד שיהיו חוזרין בעין שלא יוציאם כלל וכן מותר להשכי' כלים אפילו בשומת אחריות פי' ששם אותם שאם ישברו ישלם לו כך וכך משום דידיע פחתייהו ומשכנתא בנכייתא שרי וירא שמים יזהר מזה ומכיוצא בזה אבל משכנתא דסוריא שרי דכתבו הכי במשלם שנין אילין תיפוק ארעא דא בלא כסף: ודוקא בשדה וכרם אבל חצר שנינו המלוה את חבירו לא ידור בחצרו חנם : ולא ישכור ממנו בפחות: ואפי' חצר דלא קיימ' לאגרא אם דר בה המלוה צריך להעלו' לו שכר ודוקא דירת חצר שהיא פרהסי': המוכר את השד' ונתן לו מקצת הדמים אסור ללוקח לאכול מפירות ופעמים ששניהם אסורי' דאמר ליה לכי מייתית קני מעכשיו ופעמים שמוכר מותר ולוקח אסור דאמר ליה לכי מייתית תקני פעמי' שמוכר אסור ולוקח מותר: דאמר ליה קני מעכשיו וזוזי להוי הלואה גבך: פעמים ששניהם מותרים כגון דאמר קני כשיעו' זוזיך מעכשיו והשא' לכי מייתית תקני: מכר לו בית או מכר לו שדה ואמר לו מוכר ללוקח לכשיהיו לי מעו' תחזירם לי אסור: אבל אם אמר לוקח למוכר כשיהיו לך מעות אחזירם לך מותר: פירוש משום דהוי פיטומי מילי ודוק' כשל' היה התנאי הזה בתחל' הענין אבל אם היה התנאי בתחלת הענין לא הוו פיטומי מילי כדפירשו בתוספות פרק איזהו נשך: ע"כ מה שהגי"ה משי"ח: שנינו מרבים על השכר ואין מרבים על המכר כיצד השכיר לו חצרו ואמר לו אם מעכשיו אתה נותן לי הרי היא לך בעשר סלעי' בשנה: ואם של חדש בחדשו סלע בחדש מותר מכר לו שדהו ואמר לו אם מעכשיו אתה נותן לי הרי הוא לך באלף זוז ואם לגורן הרי הוא לך בשנים עשר מנה אסור: ואסור להרבו' בשכר אדם כיצד לא יאמר לו עשה עמי מלאכה היום שהיא שוה דינר ואני אעשה עמך בשבוע אחרת מלאכה שהיא שוה שנים לפיכך אמרו שלא יאמר לו נכש עמי היום ואעדור עמך למחר: ולא יאמר חרוש עמי בגריד ואני אחריש עמך ברביעה: שהרי טורח החרישה ברביעה יותר. א"ר נחמן טרשא דידי שרי. פירוש למכור סחורה בהמתנה יותר מדמיה: ובלבד שלא יפרש לו מעכשיו הרי הוא לך בפחות: ודוקא בדבר שאין דמיו ידועים לכל העולם: ואמר רב חמא טרשא דידי ודאי שרי: שהי' מוכר פירות במקו' הזול כבמקו' היוקר שהיו מוליכים שם הפירות לפי שהחמרי' היו לוקחין שם סחורה בזול שהיא בכאן ביוקר ואחריות הדרך על רב חמא. ומפרש טעמ' דכל היכא דאזלי שבקי להו מיכסא: וזה אפי' היה בידם מעות לא יוכלו למצא מי יעשה להם כזה ופסיק תלמוד' כי טרשא זו שרי גם בטרשא דרב נחמן יש אומרים דהוי הלכה: ואסור לקנות פירות פרדס או כרם קודם שיגמרו יש מפרשים בקונה סתמא: ויש מפרשים בכך וכך: ומודה רב בתורי יש מפרשים בקונה עגלים קודם שנולדו לפי שיש בהם הפסד גדול: ויש מפרשים כשחורשים הכרמים על ידי שוורים: ומותר לתת דמי יין של חבית לחבירו ואומר לו אם תחמיץ החבית תהא של מוכר ואם הוזלה והוקרה של לוקח הואיל ומקבל הלוקח זולא ואפילו לא קבל עליו זולא כמו מתשרי עד טבת מותר ומותר להשכיר סיר של נחשת ונוטל גם פחת המשקל משום דמקבל עליו חוסכא דנחשא: אבל בשביל קבלת זולא אינו מועיל רק בחבית יין: ואין מקבלין צאן ברזל: היכא דמקבל המקבל אונסא וזולא אבל אם הנותן מקבל האונס מותר: משכרת אשה לחברת' תרנגולת פירוש לישב על הבצים בשני אפרוחי' ואין פוסקין על הפירו' עד שיצא השער: יצא השער פוסקין ואע"פ שאין לזה יש לזה: אך כשיש לו פוסק ובלבד שלא יהא מחוסר ג' מלאכות : אין לווין סאה בסאה אא"כ יש לו וכן כל דבר חוץ מן המטבע משום דלא שייך ביה יוקר ומעמידי' מלוה ע"ג פירות והוא שיש לו ואם יש לו מעט ללוה לוה עליו כמה וכמה: אבל מכ"מ ללות בתנאי שלא יוכל לפרוע עד זמן היוקר אסור: כמו סאה בסאתי': ואם פסק אדם כשער הגבוה נוטל כשער הזול אף על פי שהיו ביוקר בשעה שנתן דמים: ואם לא פסק נוטל כשער היוקר. אמר רבי יוחנן אין פוסקין על השער שבשוק: ויש פוסקי' שהלכה כן. אבל שמא הלכה כרבא שלמד מרבי ינאי רבו של ר' יוחנן דאמר מה לי הן מה לי דמיהן: ופוסקין על שער שבשוק: שלא להיות סופר ועד וערב למלוה ברבית שנאמר לא תשימון עליו נשך וכולם עוברים משום לא תשימון:

259 ספר מצוות גדול פתח ↗

שלא להשית יד בין לוה למלוה בריבית לא להיות לא ערב ולא עד ולא לכתוב שטר ביניהם שנאמר לא תשימון עליו נשך במצות אלו ביאנו דיני הריבית:

259 ספר המצוות לרס"ג פתח ↗

וְלֹא תְשִׂימֻנְהוּ

1 שלא להלות ברבית ושלא ללות ברבית שלא להלות ברבית דכתיב את כספך לא תתן וגו' שלא ילוה ברבית דכתיב לא תשיך לאחיך וסופר ועד עוברי' משום דכתיב לא תשימון עליו נשך ויקרא כא שלא להיות כנושה דכתיב לא תהיה לו כנושה. דברים טו

259 משנה תורה, מצוות לא תעשה פתח ↗

שלא להשית יד בין לווה ומלווה בריבית, ולא להיות ערב, ולא עד, ולא לכתוב שטר ביניהם, שנאמר "לא תשימון עליו, נשך" שמות כב,כד.

259 ספר החינוך פתח ↗

שֶׁלֹּא נָשִׁית יָד בֵּין לֹוֶה לְמַלְוֶה בְּרִבִּית – שֶׁלֹּא נִתְעַסֵּק בְּמִלְוַת רִבִּית בֵּין הַלֹּוֶה וְהַמַּלְוֶה, כְּלוֹמַר שֶׁלֹּא נַעֲשֶׂה לָהֶם עַרְבוּת וְלֹא נָעִיד אֲלֵיהֶם וְלֹא נִכְתֹּב בֵּינֵיהֶם שְׁטָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ הַזְכָּרַת רִבִּית, שֶׁנֶּאֱמַר שמות כב כד לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ. וּבָא הַפֵּרוּשׁ בִּמְצִיעָא עה, ב שֶׁהַלָּאו הַזֶּה נֶאֱמַר עַל הַמִּתְעַסְּקִים בָּעִנְיָן כְּגוֹן עָרֵב וְעֵדִים וְסוֹפֵר. וְשָׁם נֶאֱמַר גַּם כֵּן שֶׁהַמַּלְוֶה נִכְלָל עִמָּהֶם בְּלָאו זֶה מִלְּבַד הַלָּאוִין הָאֲחֵרִים שֶׁמְּיֻחָדִין בּוֹ. וּכְלָל הָעִנְיָן שֶׁאָמַר אַבַּיֵּי שָׁם, שֶׁהַמַּלְוֶה עוֹבֵר עַל שִׁשָּׁה לָאוִין, וְהַלֹּוֶה בִּשְׁנַיִם, וְהַמִּתְעַסְּקִין בְּאֶחָד. מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה, כִּי הָאֵל הַטּוֹב חָפֵץ בְּיִשּׁוּב עַמּוֹ אֲשֶׁר בָּחַר, וְעַל כֵּן צִוָּה לְהָסִיר מִכְשׁוֹל מִדַּרְכָּם לְבַל יִבְלַע הָאֶחָד חֵיל חֲבֵרוֹ מִבְּלִי שֶׁיַּרְגִּישׁ בְּעַצְמוֹ עַד שֶׁיִּמְצָא בֵּיתוֹ רֵיקָן מִכָּל טוּב, כִּי כֵן דַּרְכּוֹ שֶׁל רִבִּית וְיָדוּעַ הַדָּבָר, וּמִפְּנֵי זֶה נִקְרָא נֶשֶׁךְ. וּבְהִמָּנַע מִן הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה עָרֵב וְסוֹפֵר וְעֵדִים יִמָּנְעוּ בְּנֵי אָדָם מִמֶּנּוּ. וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ בִּמְצִיעָא י"ד קס. וְנוֹהֶגֶת בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת. וְהָעוֹבֵר עַל זֶה וְנַעֲשָׂה סוֹפֵר אוֹ עָרֵב אוֹ עֵד בְּמִלְוָה עָבַר עַל לָאו זֶה, אֲבָל אֵין לוֹקִין עָלָיו, שֶׁאֲפִלּוּ הַמַּלְוֶה אֵינוֹ בְּמַלְקוּת, שֶׁהֲרֵי נִתָּן לְהִשָּׁבוֹן, וְאֵינוֹ בַּדִּין דְּהָנֵי דְּאָתוּ מֵחֲמָתֵהּ יִתְחַיְּבוּ בְּמַלְקוּת.

« ספר מצוות קטן Introduction ספר מצוות קטן א׳ »